ביום שישי האחרון, בהיותי בשלבים האחרונים של ההכנות לקראת היציאה למסיבת הרווקות של חברתי מיכל, אחת ממארגנות המסיבה, יסמין, צילצלה אליי: "שכחתי לומר לך שכולן צריכות ללבוש לבן", אמרה במהירות, "ואני בתור המארגנת שכבר נימצאת כאן שכחתי בעצמי– יש לך אולי איזה בגד לבן להביא לי?".
אני כבר הייתי מוכנה וידעתי בדיוק מה בכוונתי ללבוש עם אילו נעלים, תיק ושאר האקססוריז התואמים. ניגשתי מיד לארון והתחלתי לשלוף כל פריט לבן שמצאתי. כמה זה לא פשוט להיות אישה, ברגע שהייתי צריכה להיפטר מהשמלה האפורה שלבשתי, הנעלים השחורות והתיק הכהה, ועברתי ללבן, כל ההלבשה התחתונה צריכה להשתנות, יחד עם בחירת תיק מתאים, הוספת צמידים לבנים, והחלטה אילו מבין הנעלים הלבנות לנעול, תוך לקיחה בחשבון שאחרי המרוץ לחופה יש גם בריכה. אני שמחה שהרצון שלי לסחוב כמה שפחות, הוביל אותי לבחירה נבונה בסנדלים לבנים וויתור על שני זוגות נעלי העקב הלבנות. המרוץ לחופה שכלל סיור בין חנויות רבות, חידות ומתנות שאירגנו חברותיה, מייקל ויסמין, בצורה מרשימה ומיוחדת, היה כייף ומהנה גם בזכות אותם סנדלים נוחים.
בחרתי בברמודה וחולצה לבנה בשבילי, ושורט חדש שרכשתי יום לפני בשביל המארגנת. בעודי תרה אחר פריטים לבנים נוספים, הבנתי עד כמה ארון הבגדים שלי עבר שינוי. לפני בערך שנה וחצי במבט חטוף בבגדים המקופלים בארון, קל היה לזהות את הצבעים השולטים- לבן, חום, שחור ואפור, פה ושם היו נגיעות בצבעים שונים. והנה היום, הצבע הלבן השליט פינה את מקומו. ואם מוצאים פריט לבן הוא משולב בצבעים נוספים.
סגנון הלבוש שלי משתנה כל מספר שנים, ועם השינוי אני מאלה שאינן אוגרות אלא אני משליכה החוצה מה שאינו מייצג אותי כבר ומפנה מקום לחדש. נכון שלפעמים אני ניזכרת בפריט שיכול באותו הרגע להיות מאוד חסר, אך לרוב אני לא מרגישה בחסרונם (תירוץ מצויין לקנות עוד בגדים). ועם להיות כנים, השינוי דרש ממני קצת משמעות עצמית כשהייתי ניגשת בחנות כהרגלי לצבעים הקבועים, הייתי מזכירה לעצמי לנסות צבעים אחרים וכיום הארון שלי צבעוני ביותר.
כשהסרנו את הבגדים הלבנים, חברתה מסרה לי את השורט, הודתה ואמרה: "מצטערת שחנכתי לך אותו". לי כמובן זה כלל לא איכפת, כולה בגד. אולם, באותו רגע כשחברתה אמרה זאת, זה החזיר אותי לילדות. נזכרתי איך כשהייתי קטנה ואחיותיי היו מבקשות ממני בגד חדש שקניתי, אין סיכוי שהן היו מקבלות ללבוש אותו, אם עדיין לא לבשתי אותו ראשונה.
יש איזו אחוות נשים שלמרות שאנו לא מכירות, בשביל מטרה שהיא לשמח את הכלה העתידית כולן מתגייסות ומתחברות. ואכן, מלכת הרווקות ליום זה, סיפרה שהיא התרגשה מאוד, וכמה יפה היה להגיע ולראות את כל החברות שלה מתקופות שונות של חייה שחלקן לא מכירות זו את זו ממתינות לה בלבן. ואנו מהצד השני, ראינו כמה היא זהרה ועינייה נצצו כשהגיעה וראתה אותנו כך.
בכל אופן, אחרי מרוץ בשמש שהתארך מעבר למשוער, אני כבר הייתי צריכה לחזור, ולא הספקתי לחנוך באותה במסיבה בגד ים חדש שרכשתי השבוע (וכן, כך יצא שבסוף סחבתי פריטים מיותרים).
רחוב צדדי: לימור צריקר 