ארכיון הנושא 'תהיות ותובנות'
סיסמאות דואל בירושה
‘לי יש מכתבי אהבה אמיתיים שקבלתי ממנו ואני קוראת אותם שוב ושוב. לא כמו היום מכתבים במייל’, הסבירה בעיניים נוצצות האלמנה בראיון.
לא זוכרת את שאר הפרטים, אך באותו הרגע נזכרתי בכל אותם מכתבים שמצויים בארוני מהגן והיסודי,כתובים על מכתביות ושקופיות (זוכרים אותן?), מכתבים מגיל העשרה (אפילו רציתי באותם ימים לפרסם מודעה במעריב לנוער. אבל התכתבתי […]
הבטחות עם כיסוי
‘מהי התכונה השלילית שלך?’, זו השאלה הבנאלית בראיונות עבודה, כשהמהדרין יוסיפו ‘תחסכו מאיתנו פרפקציוניסט, עקשן ורגיש’.
מי שסובל באמת מפרפקציוניזם ועוד כשזו מגיעה עם עקשנות כמו שלי, לא היה מעלה בדעתו להשיב כזו תשובה. אלו כנראה לא יודעים עד כמה התכונה הזו יכולה להיות ברמה מסויימת מ-א-ו-ד שלילית. היות שאיני רוצה להישמע נדושה בגלל אותם אנשים […]
החיפוש אחר הטבעת
הוא מתיישב לידי ברכבת, וסוקר אותי במבטו. לבסוף הוא מניח את עינייו על כפות ידיי. מה איבדת שם? אני תוהה, אה כמובן, הרי זאת ידעתי!
אני עושה לו חיים קלים, סוג של מחווה טובה, ומזיזה את ידיי, שיראה, אין שם טבעת נישואין. זה מה שחיפשת, לא?
עוד אחד מהרגעים שמזכירים לנו שהתבגרנו. הרפרוף הראשוני שכולל את החיפוש […]
לשים שקית על הראש
“לשים איזה משהו על הראש…
או אולי פשוט לקשור
שקית פלסטיק
פשוט לקשור שקית על הראש”
(אהבה חדשה- מילים:אסף אמדורסקי)
ש’ פותחת את המתנה ושולפת את הפיג’מה שקנינו לה אני וד’ ליום ההולדת, “יופי”, היא אומרת מחויכת, “עכשיו אני אצא עם זה לסופר מול חמותי שתשתגע רק מהמחשבה”. מיד אני מצדדת בחמותה, “אני דואגת להתלבש היטב. צורם לראות אנשים שמסתובבים עם […]
נגיעה באחר
כל כך הרבה אנשים נגעו בליבי. גרמו לי לחשוב, להרהר, לדמיין, לחוש, לחוות ולהתנסות. בזכותם ראיתי דברים אחרת, מזווית שונה ולפעמים גם מזו המוכרת אך יחדיו. היו כאלה שנכנסו רק לרגע קט לחיי ויצאו, לפעמים גם בלי לומר שלום, היו שנשארו יותר, ויש את אלה שנמצאים בהם עד היום. זרים שנותרו זרים, זרים […]
נשארת הבת של השכנה ממול
“רצית להיות מלכה
תמיד נשארת הבת של השכנה ממול” (משבר אמון)
כשהייתי קטנה נהגתי לחשוב שכל עוד אני זו שמופקדת על כתיבת תסריט חיי, כמובן שאעניק לעצמי לא פחות מתפקיד הגיבורה הראשית. וודאי לא אחיה את החיים “הבינוניים” של האנשים “הרגילים”.
יש אנשים שעשו היסטוריה. אלה שהשפיעו על מה שהיה ועל מה שקורה היום בכל תחומי החיים: בכלכלה, […]
זה בשביל הילד
אני נוסעת וברל’ה ענק וצבעוני לילדים נגלה לעיניי. חיוך רחב נמתח על פניי, רוצה לעצור, לרוץ ואולי גם לטפס. נזכרת איך פעם כשהייתי קטנה והייתי מטיילת עם הוריי, מגרשי משחקים היו האוצר הכי גדול שילד יכול לבקש. הייתי מסמנת לאחי הקטן ממני בשנה לרוץ מיד (’מי מגיע ראשון’, תחרותית שכמותי) ולנסות כל חלק בו.
היכולת להביט […]
לשם איש לא יתקרב
כמעט לכל אדם יש מקום בלב עם שלט גדול בכניסה המורה: “שטח פרטי -הכניסה אסורה”. למי יותר ולמי פחות, כמו תיבת פנדורה שבמרבית המקרים לא מכילה דבר מה גדול, סתם שד קטן ומפוחד שדאגנו להאכיל בהרבה אוויר. אבל זה שם כי הכחשנו, העלמנו, שכחנו עם השנים, וגם בנינו סביבו חומות עם שכבות מלט ובטון, סורג […]
סיפור חייך בשש מילים?
אהבתי את המיזם “6מילים” של ארנון ובן נתן בהשארת הספר Not Quite What I Was Planning (דרך הכתבה בynet), שלפי הכתוב באתר: “האגדה מספרת שעיתונאי הציב להמינגווי אתגר, לכתוב סיפור ב-6 מילים המינגווי כתב סיפור, והעיד עליו שהוא הסיפור הכי מוצלח שיצא משולחנו”.
שש מילים! אני רגילה לתאר באריכות את קורות חיי (לא את אלה שמוגשים […]
צומת דרכים (או: הכל בגלל כוס מים)
כך ארע בחלום (אולי בהשפעת החלומות של אתון עיוורת או מכוסות היין ששתיתי אתמול):
אחרי מסע, אני מתגנבת למעין בר ריק והרוס עם מספר אנשים כשבתוכי הידיעה שאני לא צריכה להיכנס לשם, אבל הם אומרים שזה בסדר. בבת אחת, המקום מתמלא באנשים הלבושים בפשטות. אני צמאה, ורוצה מים. אני מבחינה בבקבוק מים לצדי, אבל מבינה שאלו […]